אחת השאלות שחוזרות אצלנו כמעט בכל שיחת היכרות היא: "אני מבין שאני יכול ללמוד אימון וגם ליהנות מזה. אבל האם אפשר באמת להתפרנס מקואצ'ינג? זה מקצוע או תוספת הכנסה בצד?"
זו שאלה לגיטימית לחלוטין ואנחנו מעדיפים לענות עליה בכנות ולא בסלוגנים.
בישראל יש אלפי אנשים שמחזיקים תעודה כלשהי בתחום האימון. חלקם אכן מתפרנסים מהמקצוע היטב, בעוד שאחרים נשארים עם התעודה במגירה.
ההבדל ביניהם כמעט תמיד אינו נעוץ בכמות הכלים שלמדו אלא בשלושה דברים אחרים: לאיזה סטנדרט מקצועי הם שייכים, כמה ניסיון מעשי צברו והאם הם יודעים לנהל את הצד העסקי.
במאמר הזה נפרק את שאלת הפרנסה מקואצ'ינג למרכיבים שאפשר לבדוק עוד לפני שנרשמים ללימודים.
למה שאלת הפרנסה בקואצ'ינג מרגישה מסובכת כל כך?
מקצוע האימון בישראל אינו מוסדר בחוק. אין רישיון מדינה ואין גוף ממשלתי שקובע מי מאמן ומי לא. המשמעות המעשית היא שכמעט כל אחד יכול להנפיק "תעודת מאמן" ולצאת לשוק.
מבחינת מי שרוצה להתפרנס, זו חרב פיפיות. מצד אחד קל להיכנס. מצד שני, המתאמן או הארגון שמולכם לא מחזיקים כלי פשוט להבדיל בין הכשרה עמוקה לבין קורס קצר. כשאין תו תקן מקומי מחייב, השוק מחפש עוגן, והעוגן הזה הוא בדרך כלל הכרה של גוף בינלאומי.
לכן, עוד לפני שמדברים על שיווק, על מחירים או על מספר מתאמנים בשבוע, כדאי להבין לאיזה סטנדרט ההכשרה שלכם משתייכת. זו נקודת הפתיחה של שאלת הפרנסה, לא נספח שלה.
שלושה ערוצים שמהם נבנית הכנסה באימון
כשמדמיינים מאמן, מדמיינים בדרך כלל אדם שיושב מול מתאמן בקליניקה.
בפועל, מי שמתפרנס מהמקצוע בונה לרוב יותר מערוץ אחד:
- מתאמנים פרטיים – הבסיס. תהליכים אישיים, זוגיים או עסקיים שמגיעים מהפניות, מתוכן ומקשרים מקצועיים.
- ארגונים וחברות – אימון מנהלים, ליווי צוותים וסדנאות. ההיקפים כאן גדולים יותר, אך גם דרישות הסף גבוהות יותר.
- פלטפורמות אימון בינלאומיות – חברות גלובליות רבות אינן מגייסות מאמנים ישירות אלא רוכשות שירותי אימון לעובדיהן דרך פלטפורמות ענק. הפלטפורמות האלה מבקשות בדרך כלל הסמכה מגוף מקצועי מוכר.
הערוץ השלישי הוא זה שהרבה אנשים בישראל לא יודעים בכלל שקיים, והוא בדיוק המקום שבו ההסמכה הבינלאומית מפסיקה להיות עניין של יוקרה ומתחילה להיות תנאי כניסה.
למה כל כך קשה לצאת מזה לבד?
זוגות רבים, מתוך תחושת בושה, פחד מהסביבה או אמונה שהם "יכולים להסתדר לבד", מנסים לצלוח משבר אמון בכוחות עצמם. הם מנהלים שיחות קשות, ממררים בבכי יחד, מבטיחים הבטחות גדולות ומחליטים "לפתוח דף חדש".
אך ברוב המקרים, הם מוצאים את עצמם נשאבים פעם אחר פעם לתוך לולאה הרסנית.
מספיק טריגר קטן אחד כמו הודעת וואטספ שלא נענתה בזמן, מבט מוסח או סיסמה שהשתנתה בטלפון כדי להציף מחדש בשבריר שנייה את כל הטראומה. כשהטריגר מופעל, הדינמיקה הופכת לרעילה: הצד הנפגע תוקף, מאשים ודורש ביטחונות, בעוד הצד הפוגע (שמרגיש ש"כבר התנצלנו והתקדמנו") נכנס למגננה, נאטם או מתפרץ בכעס.
הריחוק שוב גדל. הסיבה למלכודת הזו ברורה: ללא כלים אובייקטיביים ומיומנויות תקשורת חדשות, המוח ההישרדותי מנהל את האירוע והצדדים עסוקים בלהיות "צודקים" במקום לרפא.
שתי ההסמכות הבינלאומיות של ICCM ומה הן פותחות בפועל
מכללת ICCM היא המכללה היחידה בישראל שמחזיקה בהכרה בינלאומית כפולה: גם של ה-ICF וגם של ה-EMCC.
שני הגופים האלה אינם עמותות שמנפיקות תעודות. הם גופים שמפקחים על תוכניות הכשרה, קובעים סטנדרט מקצועי ומחייבים קוד אתי.
- ICF – הפדרציה הבינלאומית לאימון. הארגון הגדול והוותיק בעולם, שהגדיר עוד ב-1995 מהו אימון ומהן המיומנויות הנדרשות ממאמן. ה-ICF פועל במעל 140 מדינות, וכמעט כל מאמר אקדמי מקצועי שעוסק באימון מצטט אותו. מכללת ICCM מוכרת על ידי ה-ICF ברמת Level 2, רמת ההכרה שמובילה את הבוגרים למסלול הישיר לדרגת PCC, אחת הדרגות המקצועיות הגבוהות של הארגון, בלי השלמות ארוכות ויקרות. חשוב להבין נקודה אחת: רק מי שלמד במכללה שמוכרת על ידי ה-ICF יכול לבקש דרגה מטעמו.
- EMCC – המועצה האירופית למנטורינג ואימון. תו התקן האירופי למצוינות באימון ובמנטורינג, שמאחד אלפי מקצוענים תחת קוד אתי בינלאומי ומחקר מתמשך. ההכרה הזו רלוונטית במיוחד למי שמכוון לשוק האירופאי, או לחברות אירופאיות שפועלות בישראל.
המשמעות המעשית היא שלבוגר יש שתי דלתות ולא אחת: ה-ICF לשוק האמריקאי והגלובלי, ה-EMCC לשוק האירופאי.
כשארגון בינלאומי או פלטפורמת אימון גלובלית בוחנים מאמן, זו בדיוק השורה שהם מחפשים.
איך זה נראה בפועל כשעובדים מול חברות בינלאומיות
כאן כדאי לדייק, כי "עבודה בחברות בינלאומיות" נשמע מופשט. בפועל מדובר בעיקר על אימון מרחוק: מפגשים מקוונים עם עובדים ומנהלים שיושבים במדינות אחרות, לעיתים באנגלית, בהיקף שנקבע מול הארגון או מול הפלטפורמה ולא מול המתאמן עצמו.
חלק מהעבודה הזו מתבצעת מול חברות גלובליות שיש להן סניפים בישראל, וחלק מולן ישירות.
שני דברים בדרך כלל מבדילים בין מי שנכנס לערוץ הזה לבין מי שלא.
הראשון הוא ההסמכה, שמהווה תנאי סף כמעט תמיד. השני הוא היכולת לעבוד בשפה ובפורמט של הארגון, כלומר להגדיר תהליך עם מספר מפגשים מוגדר, יעדים מדידים ודיווח מסודר. שני הדברים נלמדים, עם זאת, כדאי לדעת שהם חלק מהתמונה כבר בשלב שבו בוחרים מסלול לימודים.
האם ההסמכה הבינלאומית מבטיחה הכנסה?
לא, וחשוב לנו לומר את זה במפורש. הסמכה בינלאומית היא כרטיס כניסה, לא ערובה.
מה שהיא כן עושה הוא להסיר מחסום. היא מוציאה אתכם מהערימה הגדולה של "מי שיש לו תעודה" ומכניסה אתכם לרשימה הקצרה של מי שעומד בסטנדרט מוכר ונמדד. זה משפיע על היכולת לתמחר, על הנגישות ללקוחות ארגוניים ועל האפשרות להציע את עצמכם גם מעבר לגבולות ישראל.
מה שהופך את הכרטיס הזה להכנסה הוא אחר: שעות אימון שנצברות, התמחות בקהל מוגדר, התנהלות עסקית מסודרת והתמדה.
מה בונים במהלך הלימודים כדי שתהיה פרנסה אחר כך?
הכשרה שמכינה לפרנסה נראית אחרת מהכשרה שמכינה למבחן. אלה שלושת המרכיבים שכדאי לבדוק בכל מסלול שאתם שוקלים, ואלה גם המרכיבים שבנינו ב-ICCM.
התנסות מעשית מלווה – מסלול הכשרת המאמנים שלנו כולל פרקטיקום בליווי סופרוויזר, כלומר אימון אמיתי עם הדרכה מקצועית צמודה. שם נבנה הביטחון שהמתאמן משלם עליו, ושם מגלים איך מגיבים כשמתאמן מתקשה להגדיר מטרה או חוזר למפגש בלי שביצע את מה שתכנן.
מענה עסקי ממשי – בסיום הלימודים הבוגרים עוברים קורס פיתוח עסקי בן עשרה מפגשים, שעוסק באסטרטגיה, בשיווק, במכירות, בפיננסים ובניהול. מבחינתנו השאלה איך הופכים הכשרה לעיסוק צריכה לקבל מקום מוגדר במסלול, ולא להישאר פתוחה.
ליווי אחרי הלימודים – אנחנו מציעים לבוגרים ליווי מקצועי למשך שנתיים, מפגשי העשרה, אפשרות לחזור על הקורס והעברת פניות לאימון שמתקבלות במכללה, בהתאם לפניות הזמינות ולהתאמה. הפניות אינן הבטחה להיקף עבודה או להכנסה קבועה, אבל הן יכולות להשתלב בפעילות שאתם בונים בעצמכם.
כשאתם בוחנים מסלול, שאלו את שלוש השאלות האלה במפורש: מי מלווה אותי בפרקטיקום, מה כולל המענה העסקי, ומה קורה ביום שאחרי התעודה.
כמה זמן זה לוקח והאם צריך לעזוב את העבודה?
לא צריך להחליט על כך לפני ההרשמה. חלק גדול מהבוגרים שלנו מתחילים בהדרגה: משלימים את ההכשרה, מקדישים שעות קבועות בשבוע לאימונים לצד העבודה הקיימת ומרחיבים לפי קצב הפניות והביטחון שנצבר.
הדרך הזו גם מפחיתה סיכון וגם מציאותית יותר. בניית מוניטין, קבלת הפניות וצבירת שעות אימון לוקחות זמן וכדאי לתכנן תקופת התחלה שבה ההכנסה מהאימון עדיין אינה ההכנסה העיקרית. מי שמכוון לעבודה עם ארגונים או עם פלטפורמות בינלאומיות צריך להביא בחשבון גם את הזמן שנדרש כדי לצבור שעות אימון ולהשלים דרגה מקצועית.
אז אפשר להתפרנס מקואצ'ינג?
נחזור לשאלה שממנה התחלנו. התשובה הכנה היא שכן, אפשר, אבל לא מעצם התעודה.
אפשר כשמחברים שלושה דברים: סטנדרט מקצועי שהשוק מזהה, ניסיון מעשי שנצבר בליווי ויכולת לנהל את הצד העסקי.
שתי ההסמכות הבינלאומיות שאנחנו מחזיקים ב-ICCM נותנות למרכיב הראשון בסיס אמיתי, כולל פתח לעבודה עם ארגונים וחברות בינלאומיות שלא ייגשו למאמן ללא תו תקן מוכר. את שני המרכיבים האחרים בונים במהלך המסלול ואחריו.
בשיחת ההתאמה אצלנו במכללת ICCM אנחנו מזמינים אתכם להביא בדיוק את השאלה הזו. ספרו לנו לאיזה היקף הכנסה אתם מכוונים, עם איזה קהל אתם רוצים לעבוד ומה עדיין מעורר בכם ספק, וכך נוכל לדבר על המסלול מתוך העתיד המקצועי שאתם רוצים לבנות.
